איידס, אימת המגפות של העולם בשנות האלפיים המתקדמות. מחלת מין שגבתה וגובה מחיר חיי אדם אף כי אינה נחשבת עוד למחלה סופנית.
מחקרים רבים מנסים למצוא פתרון יעיל טווח למיגור שיעור ההדבקה ולמזעור נזקיה. המצאתן של תרופות המאפשרות הארכת חייהם של החולים וניהול סדר יום שגרתי עד כמה שניתן, פיתוחן של בדיקות איידס מתקדמות העשויות לזהות את נגיפי המחלה כבר בשלבים הראשוניים ביותר, וכן, איתור קבוצות סיכון באופן שוטף, הן רק חלק מהאמצעים ללוחמה במגפת האיידס הקטלנית.
כידוע, צורת ההדבקה במחלת האיידס השכיחה והמסוכנת ביותר היא קיום יחסי מין, הטרוסקסואלים, או הומוסקסואלים, בלתי מוגנים. מסעות פרסום וחינוך מיני בבתי הספר הם רק תחילתם של היענות לצורך להגדיל את המודעות בכל הנוגע לשימוש באמצעי מניעה בעת קיום יחסי מין וכמו כן, חשיפה לאופן ביצוען של בדיקות איידס באופן אנונימי, ולתסמיני מחלת ה איידס בכלל ולדרכי ההדבקה.
דגש מיוחד ניתן על מי שנמנה על קבוצות הסיכון כנושא הנגיף, ובכלל זה לעוסקים בזנות, חברי הקהילה ההומוסקסואלית, מי שמנהל חיי מין סוערים ומרבה להחליף משתתפים ובני זוג, נרקומנים, וכיוצא בזה.
כפי שציינתי לעיל, שיעור ההדבקה במחלת האיידס בעקבות קיום יחסי מין לא מוגנים, הינו הגבוה מבין שאר הפרמטרים, וזאת בעקבות חשיפה של איברי המין הפתוחים והחלפת הפרשות הגוף של המשתתפים. נוסיף לכך את הסיכון הכרוך בקיום יחסי מין לא מוגנים כאשר איבר מין של אחד מבני הזוג פצוע או מדמם, ומכאן הדרך להדבקה נראית מסוכנת ביותר.
עם זאת, נשאלת השאלה מדוע גבר, המקיים יחסי מין עם אישה, שלא נמנית על קבוצות הסיכון שפרטנו לעיל, עשוי להידבק גם כן בעת קיום יחסי מין הטרוסקסואלי ים. זאת משום הסברה כי איבר המין של הגבר אינו "קולט" אליו הפרשות, כי אם ההפך. ובכן, ממחקרים עולה כי אכן שיעור ההדבקות אצל גברים שאינם הומוסקסואלים, או אינם מקיימים אורח חיי מין כזה, נמוכים ביחס לגברים הומוסקסואלים. יתרה מכך, התגלה כי לגברים יש חיסון טבעי כנגד מחלת איידס, אם כי אין באמור משום חסינות מוחלטת ולכן על כל מי שקיים יחסי מין בלתי מוגנים לערוך בדיקת איידס לגילוי מוקדם ומהיר ומניעת הדבקה נוספת.
